החלטה בתיק ה"פ 25030-06-13

1.         בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים 2 - 3 לבצע כל עסקה במקרקעין הרשומים על שמם והידועים כגוש 10375 חלקה 33. מדובר במגרש ועליו בית מגורים ובו 3 דירות כאשר באחת מהן מתגוררים המשיב מס' 1 (להלן: "יוסף") ובני משפחתו, באחת מתגורר אביו של יוסף ובאחת התגוררו עד לאחרונה המשיבים 2 - 3 (להלן: "המשיבים").

2.         מהבקשה ומנספחיה עולה כי המבקשים הגישו תובענה כספית לבית משפט השלום בנצרת כנגד יוסף (תיק 22220-05-13). בתביעתם הכספית טוענים המבקשים כי כתוצאה ממעשי מרמה מצדו של יוסף נגרמו להם הפסדים ונזקים בסך של 2,200,000 ש"ח.

3.         המבקשים מעוניינים, כך נראה, לבקש עיקול על נכסים שונים של יוסף, אם כי לא הציגו בפניי כל בקשה להטלת עיקולים שכאלו. בין היתר הם מעוניינים, כך עולה מהבקשה, לעקל זכויות של יוסף במקרקעין להבטחת תביעתם. המבקשים סבורים כי המקרקעין הרשומים בגוש 10375 חלקה 33 (להלן: "המקרקעין") עליהם בנוי הבניין הינם למעשה בבעלותו של יוסף וכי הרישום בלשכת רישום המקרקעין, כלומר הרישום על שם המשיבים, אינו משקף את הזכויות לאשורן. על כן מבקשים הם ל"הרים את מסך הרישום" ולהצהיר כי יוסף הינו בעל הזכויות במקרקעין.

4.         מעיון בבקשה ובנספחיה מתברר כי המבקשים כבר נקטו הליך זהה בבית משפט השלום בנצרת במסגרת תיק 22220-05-13 אולם לאחר דיון חזרו מהם מהבקשה למתן צו מניעה. לטענתם עשו זאת לאור הטענה בדבר היעדר סמכות עניינית לבית משפט השלום.

5.         כפי שאפרט להלן איני סבור שיש מקום ליתן צו במעמד צד אחד שכן ספק בעיני אם המבקשים השכילו להצביע על עילה ראויה.  כדי להצליח בבקשה על המבקשים לשכנע כי עומדת להם עילה לכאורה כנגד יוסף המצדיקה עיקול על נכסיו. לאחר מכן עליהם לשכנע כי הרישום בלשכת רישום המקרקעין אינו משקף את האמת ועל כן יש להטיל עיקול על מקרקעין השייכים ליוסף ורשומים על שם המשיבים.

.           ככלל הדין הישראלי מכיר בעליונות מרשם המקרקעין. סעיף 125 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 קובע כי "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו [...]". עם זאת, מוסמך בית המשפט לקבוע כי הרישום אינו משקף את הזכויות לאשורן ולהורות על תיקון הרישום. בדרך כלל יתבררו טענות שכאלו בין מי שטוען לזכות בעלות לבין מי שרשום כבעלים.

7.         הדין מכיר גם במספר דרכים בהם רשאי צד שלישי לבקש הצהרה בדבר זכויות בעלות בשונה מהרישום. הטעם בדבר הינו בעיקר התמודדות עם ניסיונם של חייבים להבריח נכסים מנושיהם.

כך קובע סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל "בית המשפט רשאי, לבקשת הזוכה ולאחר ששוכנע שמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב, להצהיר על כך ולצוות על עיקולם". הוראה זו חלה רק מקום שבו ניתן פסק דין לטובת הזוכה. כל עוד לא ניתן פסק דין לא יוכל הנושה שהגיש תביעה לבקש מבית המשפט לפעול על פי סמכותו זו (ראו ע"א 8789/96 פולק נ' סיסמקה חיפושי נפט בע"מ, פ"ד נג (5) 689, 701 (1999)).

            מקור אחר שבגדרו רשאי נושא לשכנע כי העברת נכס של חייב נועדה להברחת נכסים ועל כן מוסמך בית המשפט לבטלה מצוי בסעיפים 96 - 98 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש].

8.         אין לשלול גם אפשרות נוספת להגשת תובענה לפסק דין הצהרתי להוכחת זכויותיו של נתבע בנכס, גם בטרם ניתן פסק דין סופי כנגדו, אולם ברי שהדבר יעשה כן בנסיבות חריגות ביותר. ודוק, גם במסגרת דיון לפי סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל נקבע כי מדובר ב"סעד מרחיק לכת" ועל כן יעשה בו שימוש רק במקרים חריגים (ע"א 8789/96 הנ"ל). נטל ההוכחה המוטל על הטוען לזכות החייב הינו נטל כבד ונאמר כי "[...] ברור גם שבית המשפט יידרש לכך בהקפדה, שהרי מדובר בהוצאת נכס מידי בעליו הרשום" (ע"א 680/03 לוי נ' ברקול (ניתן ביום 2/8/04)).

9.         מהראיות שצירפו המבקשים מתברר כי המקרקעין היו רשומים בעבר על שם אביו של יוסף והועברו למשיבים. אין טענה כי המקרקעין היו אי פעם רשומים על שם יוסף. אין ראיה כי יוסף רכש בעצמו את המקרקעין או כי היה מעורב בהעברתם על שם המשיבים. אין גם שמץ ראיה על מעשי מרמה בהעברת הזכויות מאביו של יוסף למשיבים.

10.        המבקשים סומכים טענותיהם על כך שיוסף מתגורר בבניין והוא אף הגיש בקשה להיתר לביצוע עבודות בניה במקרקעין. כמו כן מפנים הם לתמלילי שיחות שמהם מבקשים הם ללמוד כי יוסף שילם לבעלי מקצוע עבור עבודות בנייה נוספות אלו.

בכך אין די כדי להרים את הנטל כנדרש בשלב זה של ההליך ובעילה הנטענת. ביצוע עבודות בניה ושיפוץ על ידי מחזיק בנכס אינו מלמד בהכרח על בעלותו בנכס. יתרה מזו, בניגוד לנטען במבוא לבקשה הרי שלכל היותר מחזיק יוסף בדירה אחת בבניין ועל כן ברי שאין לו זכויות ביתרת הבניין שאינה מוחזקת על ידו.

11.        מכל הטעמים האמורים הגעתי למסקנה כי המבקשים לא השכילו להצביע על ראיות מהימנות לכאורה בשלב זה של ההליך בדבר זכויות של יוסף במקרקעין. על כן אין גם צורך לברר האם הצביעו על ראיות מהימנות לכאורה לחובו של המשיב ודי כי אזכיר שאין די בהוכחת זכויותיו של המבקש בנכס כדי להטיל עיקול.

            אוסיף גם כי הואיל וכל תכלית הבקשה הינה לאפשר הטלת עיקול חשוב לברר גם מה היקף נכסיו הנוספים של יוסף, להצביע על פעולות שנעשו כדי לתפוס נכסים אחרים וכדומה.

12.        לאור כל האמור, הבקשה לצו זמני במעמד צד אחד נדחית.

            אני קובע דיון בבקשה ליום 30/6/13 שעה 13:30.

            המשיבים יגישו תשובה עד ליום 24/6/13.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ג, 12 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: